על ההבדל בין הדורות.

אנו חיים בתקופות מרגשות. יש לנו עכשיו הכל, החל בטלוויזיה, צפיפות זעזועים, סמארטפונים ואינטרנט ועד לא רק להקל על חיינו, אלא גם לשנות את העולם. והתפתחות מהירה זו באה לידי ביטוי באופן בו ילדים והוריהם רואים את העולם.

אני בן 18 וחייתי בלטביה כל חיי. למי שלא מכיר, לטביה היא מדינה קטנה ליד רוסיה והצטרפה לאיחוד האירופי בראשית המאה ה -21. במבט לאחור, לטביה ומדינות שכנות אחרות היו חלק מברית המועצות וזכו לעצמאות בשנת 1992. ושני הטיעונים הללו אינם לשווא מכיוון שההבדל ביניהם כה גדול. דורות בארצי.

הורי, קרובי משפחה ואנשים אחרים באותה תקופה הם, באופן מסוים, העם הרוסי הטיפוסי. הם פתוחים לזרים ומאוד ידידותיים איתם, שאוהבים לדון בדברים שהם לא מבינים, ומעדיפים להיות חברים עם אותם אנשים. ואני לא שופט אותם, אני מבין שהם חיו במערכת קומוניסטית, ובגלל דרך אחרת לחינוך, צריך להיות הבדל בהבנת העולם. זה מקובל לחלוטין ולא כמה דברים.

ראשית, אנחנו כבר לא חיים בברית המועצות. אנו חיים באירופה והרבה אנשים במאה שלי רואים את העולם אחרת. אנו סובלניים יותר, פתוחים יותר וחשובים יותר, אנו יודעים למיין מידע ואנחנו לא סומכים על שום דבר מבלי לבדוק במקורות רבים.

הדבר השני שמגיע מהראשון הוא שיש הבדל גדול באופן בו אנו מגיבים להרבה דברים. סובלנות זו יכולה להתחיל בשיחת חולין על גזענות ולהסתיים בדיון גדול על פוליטיקה ועוד.

זה פשוט מתסכל. לא רק בשבילי, אלא עבור רבים אחרים. ברור שהם לא רוצים ללמוד יותר, ואם אנו יכולים לומר זאת, אנו רואים בבירור כיצד הוא מתפתח. אנו רואים איך הם לא מוכנים לדרך חשיבה מודרנית והם לא רוצים לעשות שום דבר בנידון מכיוון שהם תמיד חושבים שהם מחזיקים באמת.

אני חושב שזה המצב. תמיד יש אי הבנה בין אנשים בגילאים שונים. כמובן, רעיונות כאלה יכולים להיות מתסכלים, אבל אני תמיד מנסה להראות דברים טובים. ההורים שלי לימדו אותי הרבה דברים טובים וזה לא יוצא מן הכלל. אז אני עושה כמיטב יכולתי ללמוד דברים חדשים, להישאר מחויב לקידמה ופשוט להתקדם. כי פעולה זה חיים.

נ.ב. זה היה הסיפור הראשון שכתבתי באנגלית, אז סליחה על השגיאה שאולי תמצא. תשמחו לשמוע כל עצה!