מוח דחפור לעומת מוח ארנב במפגשים

הנושא הזה משתלשל במוח הדחפור שלי הרבה זמן, אבל לא יכולתי למצוא דרך טובה לנסח זאת עד שאחד מעמיתיי במדיום שיתף לאחרונה את החוויה שלו עם בנו:

לבני יש מה שאפשר לכנות מוח דחפור לעומת מוח ארנב. אלה שני סוגי מוח מעל הממוצע, אך אחד מהם טוב לחריש בבעיות קשות ואחד טוב לחשיבה מהירה על הרגליים.

כולנו שונים - יש לנו חוויות שונות, ידע, נקודות מבט ואפילו דרכי עיבוד מידע וחשיבה. ההבדלים הללו משקפים בפעילות אחת שכולנו מבלים זמן משמעותי בפגישות.

המודעות להבדל וקיום משותף של מוחות דחפור ומוחות ארנב היא קריטית להפיכת הפגישות ליעילות ומכילות.

פגישות הן לרוב סביבות מהירות. אתה שומע הרבה מאוד מידע חדש, יש לך זמן מוגבל מאוד לחשוב, אבל צריך להגיב במהירות, עם כל הכוונה הטובה: להעביר את המחשבות שלך, לענות על שאלה קשה, לקבל החלטה חשובה, או אולי רק להרגיש טוב לתרום משהו על השולחן. כפי שבטח הבנתם כבר, פגישות הן מעצם הגדרתן סביבה שמוחני ארנבות יבריקו.

אני מעריץ ברצינות אנשים שיכולים לדבר את הדיבורים בפגישות ולעזור לכולם להתקדם. בדרך כלל אני לא מדבר הרבה בפגישות - יש לי מוח דחפור. יש לי גם את הנטייה לביטול עצמי בירושה מהרקע התרבותי האסייתי שלי. אני לא רוצה לדבר ולבזבז זמן של אחרים עד שאני בטוח שחשבתי את זה ויש לי משהו חשוב להוסיף.

באופן לא מודע, נוטים לחשוב שאנשים שמדברים יותר בפגישות הם אינטלקטיים יותר, מסוגלים יותר בעבודתם ותורמים יותר לארגון. בטעות, נוטים לחשוב גם אנשים שקטים במפגשים להפך. אלה רק סטריאוטיפים ברגע שאתה מבין את ההבדל בין מוח דחפור למוח ארנב.

מפגשים שמצפים ומעודדים את כולם לחשוב על הרגליים ולדבר כמה שיותר הם מלחיצים, פחות יעילים, פחות כלולים ולעיתים אף יכולים להיות רעילים. בפגישות אלה לא נוכל לשמוע את המחשבות החשובות מאנשים שקטים. הם עשויים להרגיש שנשארים בחוץ, לא מעריכים אותם ומתארסים פחות. בלחץ וציפיות פגומות, אנשים עשויים לשים לב יותר מדי למה שהם רוצים לומר בהמשך במקום להקשיב ולעכל את מחשבותיהם של אנשים אחרים.

יש אינספור מאמרים באינטרנט המלמדים אנשים לדבר יותר בפגישות. כמה מהם אינם בולשיט שלם.

מה אם נחשוב על זה להפך? במקום להתמקד באנשים הנוטים לחשוב בשקט בישיבות, מה דעתך לנסות ולהפוך את המפגשים ליעילים ומכלילים מלכתחילה?

מודעות

בראש ובראשונה עלינו להכיר בכך שאנשים חושבים בדרכים שונות. יש לנו מוחות דחפור, מוחות ארנב ובכל מקום שביניהם. מודעות זו בפני עצמה היא בסיסית עבורנו לחשוב על פגישות אחרת.

מבנה

המבנה הוא קריטי. לפני הפגישה, הכינו סדר יום ושתפו אותה עם הנוכחים מראש. אפילו טוב יותר, שתפו מסמכים כתובים שמסגרים את דיון הפגישה ותנו לאנשים זמן לקרוא אותם. בפגישות, וודא שלכולם יש סיכוי לדבר. לאחר פגישות, משתף הערות ומעודד מעקב.

אני אוהב את מבנה המפגשים שלנו ב- Medium, המשקף את התרבות הכלילה שלנו. סבבי הצ'ק-אין והמתח נועדו במיוחד כדי לתת לכולם הזדמנות לדבר. ההשתתפות בסבבי הצ'ק-אין מקלה על הדיבור בהמשך הפגישה. לאחרונה נודע לי מהפוסט שעסק בסביבת צ'ק-אין כי "שיחת טרום פגישה" היא למעשה נושא מחקר פסיכולוגי. הספרות האקדמית הציעה כי שיחות לפני הישיבה הן אינדיקטור חזק ליעילות המפגש.

תשומת הלב

שימו לב במיוחד לאנשים השקטים. האם הם בחשיבה מעמיקה? האם הם זקוקים לעוד מספר שניות? האם יש להם מספיק הקשר? האם הם מראים סימנים שהם רוצים לדבר אבל לא הצליחו למצוא הזדמנות להתחיל לדבר? קרא אותם אם נוח להם להיזעק.

הפסקה

מדי פעם אנו יכולים להשהות בשיתוף פעולה במשך מספר שניות עד שכולם יקדישו זמן לחשיבה והזדמנות לכולם לקפוץ לדיון. הפסקה חשובה במיוחד לפני שאנו מחליפים נושאים מכיוון שברגע שהנושא מנותק, זה די מנתק את ההזדמנויות למוח הדחפור לבטא כל דבר.

מעקב

מעקב עם אנשים לאחר פגישות. תן להם יותר הזדמנויות לחלוק את נקודת המבט שלהם מחוץ לפגישות, באופן אישי או בכתב. הראה להם שאתה רוצה להקשיב להם ולהעריך את מחשבותיהם. זה יעודד אותם לדבר יותר בעתיד.

אצלנו ב- Medium יש לנו גרסה פנימית לאתר בשם Hatch. על כולם בחברה לשתף את מחשבותיהם, לא משנה אם הם חושבים איטי או מהיר בפגישות. זה הפך לחלק ייחודי בתרבות המדיום.

הפוסט הזה אולי נשמע כאילו אני מתווכח לטובתי, אבל אני באמת חושב שיש הרבה אנשים כמוני שלא טובים לחשוב על הרגליים. הפיכת פגישות ליעילות ומכילה חשובה מאוד. זה לא קל; זה דורש מאמץ שיתופי; ונראה שזה מאט אותנו בהתחלה. אבל סמוך עליי, ברגע שזה נעשה טוב זה מאוד מועיל לכולם ולכל הצוות. אנחנו יכולים להפיק הרבה יותר מהפגישות.

תרחיש נוסף שדומה לפגישה, בו חשוב להיות מודע למוח הדחפור לעומת מוח הארנב, הוא ראיונות עבודה, בעיקר ראיונות טכניים. לדוגמה, מועמדים גדולים רבים עשויים שלא לבצע "טוב" בראיון קידוד באורך שעה, פשוט מכיוון שהם לא רגילים לחשוב בסוג זה של הגדרות.

אם יש לך רעיונות אחרים להפוך את הפגישות לכלולות יותר למוחני דחפור, אשמח לשמוע אותם!